<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן י"א</h1>
<h2>דף צח.</h2>
שאר איסורין כגון חלב ודם ושקצים ורמשים שיעורן בששים. כיצד נפל כזית מן האיסור לתוך ששים של היתר נמצא שבין הכל אחת וששים (ויהיה) [הכל] מותר. נפל לתוך פחות מששים הכל אסור. ולמה סמכו ז"ל על שיעור זה של ששים שהרי המורם מאיל נזיר והוא הזרוע אחד (בששים הואיל) [מששים משאר האיל] והיא מתבשלת עמו ואינה אוסרת אותו שנאמר ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל. כך כתב הר"ם במז"ל בפרק ט"ו ממאכלות אסורות. עוד כתב שם כשמשערין בכל האיסורים בין בששים בין במאה משערין במרק ובתבלין ובחתכות ובעצמות ובכל מה שבקדרה ובכל מה שבלעה הקדרה מאחר שנפל האיסור לפי אומדן הדעת שהרי אי אפשר לעמוד על מה שבלעה בצמצום ויצטרך לבטל האיסור. וכתב הרשב"א ז"ל (בתה"ק בית ד' שער א') ויראה לי דדוקא מין במינו שבטל ברוב מן התורה ושיעורו ששים מדבריהם הולכין בהן להקל אבל במין ושאינו מינו דכזית בכדי אכילת פרס דבר תורה ואפילו טעמו כעיקרו אין הולכין בה להקל. ואין משערין אלא במה שלפנינו בתוך הקדרה היתר כנגד איסור. וחרסי הקדרה אינן מצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור. ומוח שבעצמות האיסור אסור ומצטרף עם האיסור ע"כ. וכן נמי נראה דעת הר"ש ז"ל דכתב אין משערין בקדרה ולא במאי דבלעה אלא במאי דאתי לקמן מרוטב וקיפה וחתיכות פי' קיפה הוא עובי הנצלל בשולי הקדרה אבל לחומרא ודאי משערין בקדרה עצמה כגון שבשל תבשיל של היתר בקדרה של איסור או שבשל בשר בקדרה חולבת דבעינן שיהא בתבשיל (ככל) [ששים נגד כל] הקדרה כדאמרינן גבי כחל פשיטא דבדידיה משערינן דבמאי דנפק מיניה מנא ידעינן. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. כתב ר' אהרן הלוי ז"ל בפרק גיד הנשה כשמשערין הרוטב צריך לכזית אסור ביצה ומחצה של רוטב שכך דינו שאם יקרוש יעמוד על כזית עכ"ל. ולפי דעת הר"ש ז"ל [חולין ק"ח ע"ב] מביאין כלי מים [מלא] על כל גדותיו ומשליך לתוכו זית בינונית והמים השפוכים לחוץ הם שיעור זית כך כתב בפרק אלו עוברין וכן נמי כתוב בתוספות דנזיר [פ"ד]. ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמות שהוא [בעת שנפל] וכן בכל מקום מין איסור כגון חתיכת נבלה משערינן בדידה ואם יש ששים כיוצא בה והוא מכירה משליכה והשאר והתבשיל מותר אפילו היתה אותה חתיכה ראויה להתכבד. ואם אינו מכירה והיא ראויה להתכבד הכל אסור אפילו באלף דלא בטלה לעולם ואם אינה ראויה להתכבד בטלה בששים כיוצא בה והכל מותר.
